סלקום ישראל בע"מ נ' מחאג'נה

החלטה

1. המבקש הגיש התנגדות ובקשה להארכת מועד להגשתה, ביחס לתביעת המשיבה בגין חוב שנותר בשל צריכת מוצרי תקשורת סלולארית, בסך 40,119 ₪.

2. לטענת המבקש, אזהרת ההוצאה לפועל שלכאורה הומצאה לידיו ביום 6.10.12 לא הומצאה לידיו כלל, והחתימה על אישור המסירה – אינה חתימתו. לטענתו, בכל אותו היום בו בוצעה כביכול המסירה, כלל לא שהה בביתו באום אל פחם, אלא בבית אחותו בתל אביב.

לגופו של עניין, לטענת המבקש, לכתב התביעה לא צורף כל הסכם או כל מסמך אחר שנחתם על ידי המבקש. לטענתו, ההתקשרות העסקית היתה בין החברה שבבעלות אביו (מייס אלרים אבו שקרה בע"מ), ואילו המבקש הוא בעלים של שני מכשירים, שלגביהם אין כל חוב, ושאינם קשורים לתביעה.

3. המשיבה הגיבה לטענות המבקש בכתב. לטענתה, אין כל ממש בטענות המבקש לעניין ההמצאה. חוסר הזהות בין חתימת המבקש בדרך כלל לבין חתימתו על אישור המסירה הוא באחריות המבקש, אשר יכול היה לשרבט כל חתימה שעולה על דעתו, ולהתכחש לה לאחר מכן.

לגופו של עניין, המבקש הוא שערך את ההסכם עם המשיבה, והוא שחתם עליו. הוא הבעלים של המכשירים והוא בעל החוב. לתגובה צורפו העתקי הסכמים ומסמכים נוספים, חתומים לכאורה על ידי המבקש. לטענת המשיבה, מדובר בחוב שנוצר בעקבות שימוש ב-11 מנויים שונים, כולם בבעלות המבקש ובאחריותו, ואילו בהתנגדותו של המבקש אין ממש.

4. לאחר שעיינתי בהתנגדות, בתגובה לה ובכתב התביעה על נספחיו, סבורני כי לא היה מקום להגיש את התובענה כפי שהוגשה, קרי – כתובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, מבלי שצורף לה הסכם חתום על ידי המבקש, ומבלי שהובא בו פירוט ברור של החוב, כפי שדאגה המשיבה לעשות כעת, במסגרת התגובה.

הפגם שבהגשת התובענה ללא הסכם וללא פירוט, כשכל מה שמצורף לה הם עמוד ראשון ואחרון של "דוח פעולות ללקוח", מהם לא ניתן ללמוד כיצד נוצר החוב נשוא התביעה, על איזה הסכם נשענת התביעה, מה הם המנויים שיצרו את החוב (במיוחד במצב של ריבוי מנויים), הוא פגם היורד לשורש העניין. המשיבה הגישה תביעתה כתובענה בסכום קצוב, ובתגובה לכך על המבקש להתכבד ולפרט כדבעי את הגנתו, כמצוות הפסיקה, על מנת לקבל רשות להתגונן; אך אין כל בסיס לחובת פירוט זו, כאשר התובענה עצמה אינה עומדת בנדרש לצורך הגשתה בסדר דין מקוצר (או כתובענה בלשכת ההוצאה לפועל).

כעת, במסגרת התגובה, צורפו עמודים שונים של הסכמים, לכאורה חתומים בידי המבקש, ולכאורה חלים על החוב נשוא התביעה, אך כעת עומדת לו למבקש הזכות לבדוק את ההסכמים, לבחון אם אכן מדובר בחתימתו, לאלו מנויים הם מתייחסים, מהם החובות המיוחסים לו וכו'. טענות מעין אלו לא דאג המבקש להעלות בהתנגדותו, אשר התייחסה לכתב התביעה, כפי שהוגש.

5. נוכח הפגמים האמורים בהגשת כתב התביעה, אני רואה לנכון להורות על העברת התובענה לסדר דין מהיר, ולאפשר למבקש להתגונן מפניה.

יצוין, כי בשל פגמים אלו אני מייחסת חשיבות משנית לשאלה, אם ההתנגדות הוגשה במועד. על כל פנים, לא ניתן לבטל את טענות המבקש, המכחיש את חתימתו על אישור המסירה, רק משום שהמוסר מטעם המשיבה מצהיר כי אמנם מסר לידי המבקש. לא למותר לציין, כי חתימתו של המבקש על תצהירו דומה לחתימה על המסמכים שצורפו כעת לתגובת המשיבה, ושונה לחלוטין מזו המתנוססת על אישור המסירה. הטענה לפיה המבקש עשה כן בכוונה – תיאורטית, ואין לקבלה. על כן, אני רואה במבקש כמי שהגיש התנגדותו במועד.

6. לאור האמור לעיל, אני מורה כי התובענה תתברר בסדר דין מהיר.

המבקש רשאי להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יעשה כן, ישמש התצהיר שצורף להתנגדותו ככתב הגנה מטעמו.

על הצדדים לדאוג להתאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ג, 20 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: